הפגזים נוחתים. אתה תכף מת. אבל צוות נגמ"ש צ750421 מתקדם בחולות, מנסים להציל פצועים ולהישאר בחיים.

בשבת, 6 באוקטובר 1973, התגבש צוות חילוץ סביב קצין הרפואה של חטיבה 600, הד"ר חנן טאובר. 17 ימים אין-סופיים במדבר. מה גרם להם לדהור אל שדה הקרב בניסיון לאתר פצועים שנפלו, או לא נפלו, מגחונו של טנק? מה גרם להם לשעוט ישר אל תוך שטח הריגה שבו "הטילים יורדים עלינו כמו שיורד עליך גשם בחורף"? מה גרם לגיבורי הספר הזה לחרף את נפשם ולהחזיר נשימה ונשמה באפם של החיילים שותתי הדם בחולות של סיני? מה דחף אותם למקומות שבהם הסיכוי לאבד חיים עולה על הסיכוי להציל חיים?

בסדרת כתבות באתר "המקום הכי חם בגיהנום" התחקה העיתונאי שגיא גרין אחר האנשים שהיו על הנגמ"ש ומי שטופלו על ידם. בחלוף 50 שנים למלחמה איגד אותן בספר שלופת בגרון ונקרא כמו סיפור מתח. זהו ספר שנכתב בתנופה, בעוצמה ובכישרון, וכולל רגעי גבורה שלא ייאמנו, סכנה, פחד, יאוש, הזיה ואפילו הומור פרוע. זה סיפורה של מלחמת יום הכיפורים, יום אחרי יום, אדם ועוד אדם, כפי שלא סופר בעבר.
 
שגיא גרין הוא עיתונאי ועורך ותיק ב"הארץ", "ידיעות אחרונות", "המקום הכי חם בגיהנום" ו"כלכליסט". זוכה פרס בני ברית לעיתונות.