"כשהאישה הצעירה – אמה של הילדה – נגלתה כולה לעיני הקהל, דומה שהדחף הראשוני שלה היה לאמץ את התינוקת חזק אל חיקה, לא כל כך מתוך דחף של חיבה אימהית, כמו מתוך ניסיון להסתיר בכך סימן כלשהו שהוטבע בשמלתה או הודק אליה [...] על חזית שמלתה, עשויה מבד אדום משובח, מעוטרת ברקמה מעודנת ובסלסולים נפלאים של חוט זהב, נראתה האות A."
 
בזה אחר זה ניסו דורות של קוראים לפענח את המסתורין של אות השני. הם חוו את הצמרמורת, את האי־שקט ואת הקסם שמעורר הספר וניסו להבין מה משמעות האות A בעיני הפוריטנים שגוזרים על הסטר לענוד אותה, עונש על חטאה – הניאוף.
 
אות השני (1850) היא קרוב לוודאי היצירה החשובה ביותר בסיפורת האמריקנית של אמצע המאה התשע־עשרה, חיבור שהוא ממכונני הספרות האמריקנית כולה. 
 
נתניאל הותורן (1864-1804), תושב העיר סיילם מלידתו ועד מותו, הוא צאצא של אותם פוריטנים שבזכותם נודעה סיילם בהיסטוריה העולמית, במשפטי המכשפות שהתנהלו בה ב־1692. אמריקה הפוריטנית היא הנושא המרכזי בכתיבתו של הותורן.