בחדר של האמן היו עוד כמה חברים ופתאום בשנייה אחת היא הבחינה שהיא מוקפת בגברים מקועקעים: מהטלוויזיה ומהחיים האמיתיים. כל הגברים שתקו, ובשתיקתם סימנו יחד את כללי המשחק. רק קול החריטה של המחט בתוך הבשר נשמע. היא נבהלה ופחדה שהולך לקרות משהו רע. היא חשדה בידיד, בכוונות שלו, ראתה פוטנציאל אפל כלוא בכל הגברים שהיו בחדר, בכל הגברים מהטלוויזיה. היא הריחה אלימות. מרטין ויוהן הביטו זה בזה וחשבו על המורה לפילוסופיה עם הקעקוע של תווי המוזיקה על זרועו, על השאלה שהציב בפניהם, על זהות. אני הבטתי במרטין ולא ידענו איך להתחיל לשאול את יוהן מי היא, מתי הכירו ובאילו נסיבות. אחרי כל השנים ואף שזיהינו את המשולש האנושי הדמיוני שזהר מתוך הסיטואציה, התעלמנו. בזיק של שנייה החלטנו ללא מילים לוותר על תולדות הסיפור. הקשבנו לסיפור של האורחת שנראתה בדיוק כמו מריה על הידיד ואמן הקעקועים, וגם אם רצינו לומר משהו, בחלל הפה עמד בלון אוויר שלא אפשר מילים. ואולי באינטואיציה ידענו שלא יהיה לביקור הזה המשך, שכל המפגש הזה הוא תעתוע שמקורו בסיפור אחר, סיפור בלתי-נראה, מקביל לחיים הממשיים שלנו שאיננו מצליחים לכנות מציאות...
 
אמנות המרחק מורכב משלוש נובלות החוקרות את המושגים קרבה נפשית, הגירה, כמיהה, זהות, זרות, מיניות, אהבה והיעדרה. במבט חד המחפש את המרחק הנכון, משרטטת טלי עוקבי בקול חף מכל העמדת פנים, תמונת מראה של חיים המתחדשים מתוך השבר ומצביעים על אפשרות קיומו של יופי חדש.
 
טלי עוקבי היא סופרת ומשוררת ילידת 1970. בוגרת המדרשה לאמנות במכללת בית-ברל במגמת חינוך ואמנות. למדה בשוויץ ציור ולימודים אנתרופוסופיים. מתגוררת ופועלת בצפון גרמניה.
 
זהו ספרה הרביעי, שכמו ספרה השלישי, בלוטת האושר, נערך בידי יגאל שוורץ.