בניין אחד. חדר מדרגות אחד. לוח מודעות אחד. אספת דיירים היא יצירה ספרותית אחת, שמורכבת משמונה עשר סיפורים. מה אמר המנקה של הבניין לדיירת בדירה 13, ומה טלטל אותה כל כך? מה קורה בדירה 18 כשהמטפל ההודי יוצא להפסקה ואיש לא מסתכל? מה מקור הבכי הקבוע, העיקש, שעולה מדירה מספר 1? מה הסיבה שהתריס בחדר השינה בדירה 14 תמיד מוגף? ואילו החלטות יקבלו כולם יחד כאשר ייפגשו באספת הדיירים? סיפורים נפרדים של דיירים קרובים-זרים פוגשים זה את זה בחדר המדרגות, מבעד לקירות ובתוך הנפש. אורית גרוס שולחת מבט הרחק מעבר לעינית שבדלת אל לב הדירות, ואל הדיירים המתגוררים בתוכן, ויוצרת מארג מסקרן, מכמיר נפש ומטריד. בלשון בהירה שסודקת את פני השטח ובכנות לא מתפשרת, היא מפיחה חיים משותפים בחיים נפרדים ופגומים, קטנים כגדולים. גרוס היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בטיפול באמצעות אומנויות, והכשרה בפסיכותרפיה. מאמרים שכתבה פורסמו בכתבי-עת מקצועיים, כמו גם שני פרקים בספר בשפה אחרת, (הוצאת מודן, 2005). היא החלה לכתוב פרוזה בשנת 2003 ואספת דיירים זהו ספרה הרביעי. קדמו לו רצפת חול (הקיבוץ המאוחד, 2012), קליפות שקופות (כרמל, 2006) וסיפורים מאחורי הגב (כרמל, 2003), שעליו זכתה בפרס שרת החינוך לספר ביכורים.