את ארוחות, ספר שיריו החדש של ענן קניג, קשה להניח מהיד. לא רק בגלל אורכו, אלא בשל בשלותו. זהו ספר רווי שפה, חוכמה, דינמיקה שירית; ספר מטלטל, אשר נוגע בלב המתח שבין האני ("אֲנִי לֹא אָכַלְתִּי / אֶת מָה שֶׁבִּשַּׁלְתִּי") לבין העדרו ("יִתָּכֵן שֶׁתַּמּוּ חַיַּי / יִתָּכֵן שֶׁבְּדִיחָה") – ספר אשר ארוג בתוך מסגרת של חושניות עזה ("הֶעֱלֵיתִי גֵּרָה / מִמַּאַכְלֵי יַלְדוּתִי"), חלימה פנטסטית ("סָעַדְתִּי חֲלוֹם. / עֲנָנוֹת שָׁם הָיִינוּ בְּכָל הַצְּבָעִים, / שָׁתִינוּ אֲגַמִּים בְּקַשִּׁים, / צַפְנוּ בֵּין דּוּכְנֵי חַיִּים מְתוּקִים, / וּכְשֶׁהִבַּטְנוּ עֲנָנָה לְבַנְבַּנָּה בְּעֵינֵי עֲנָנָה כְּתַמְתַּמָּה"), ריאליזם חד ("הַיּוֹם הַזֶּה, / הַשְּׁבִיעִי לְמֶרֶץ / עֶשְׂרִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, / אוּקְרָאִינָה מְכֻתֶּרֶת כְּמוֹ חֲצִי אִי"), הגות פילוסופית ("בַּעֲצִימַת עֵינֶיךָ / אֶל מוּל הָאֵינְסוֹף / אַתָּה נְקֻדָּה / מְאֻפֶּסֶת / בִּפְקִיחָתָן") והרבה הרבה ספרות טובה: אזכורים ליוצרים/ות, מחוות ספרותיות, ספירלות, הימנונים, חזיונות, צורות פתוחות, סגורות, פרגמנטים, טרצינות, משקלים, חריזה, מוזיקה מעגלית, לשון מכושפת, עטורת מצלולים – כל זאת בשפע של מעוף לשוני מסחרר... היש קורא שיישאר רעב?
 
"שִׁירָה הִיא סֻלַּם הַחֲבָלִים הַמִּסְתַּלְסֵל מֵהָאַלְמָוֶת" כותב ענן, ומזמין אותנו לסעודה מופתית, בת שישה חלקים – מעין 'שולחן ערוך' של שירה וקדושה. ארוחות הינו ספר שירה מקורי, עשיר ומרווה – מן הגדולים והמרגשים בשירה העברית החדשה.
 
יקיר בן-משה