ביום ראשון אחד בספטמבר 1992 מצלצל הטלפון מוקדם בבוקר בדירתו של אַרְוִויד יֶנסֶן באוסלו. על הקו טוּריד, אשתו לשעבר. מסיבה לא ברורה היא נסערת וזקוקה לעזרתו. הוא אינו מצליח להבין מה בדיוק היא מבקשת ולכן הוא חש לאסוף אותה מהמקום שהיא מוסרת לו ולהביאה לביתה, שם היא מתגוררת עם שלוש בנותיהם המשותפות. כשהוא מסייע בידה להיכנס לדירה הוא זוכה בהצצה חטופה על מעונה החדש, שאינו מסגיר ולו בסימן את פרק הזמן שהשניים היו נשואים, כאילו חמש־עשרה שנה נמחקו מלוח השנה. ואולי לא רק הזמן נמחק מחייהן, אלא גם הוא עצמו?

בשנה שחלפה מאז שטוריד עזבה, הוא בעיקר נדד. מבר לבר, מאישה לאישה וממקום למקום. אם בהתחלה עוד ניסה להיאחז בשגרת חייהן של בנותיו, הרי שעתה הרפה גם מזה. שיחת הטלפון הלא צפויה מגרושתו מטילה אותו באחת לחייו הקודמים ותובעת ממנו להביט בהם בכנות חסרת רחמים, מתוך ניסיון להבין מה השתבש ומדוע.

פֶּר פֶּטֶרסוֹן נוגע בחדות בשורשים החשופים של האובדן הכרוך בפירוק של משפחה ומשרטט דיוקן מלא עוצמה של התפוררות איטית וכואבת, משובץ ברגעי יופי, מסירות וחסד שזוהרים מבעד לייאוש.
 
גברים במצבי הוא ספרו השמיני של פר פטרסון, מגדולי סופריה העכשוויים של נורווגיה.