מה מקור השירה ומה תכליתה? ספרו החדש של גיא פרל מציע תשובות לשאלות אלה באמצעות אנליזה טקסטואלית לשירתם של פרננדו פסואה, אלחנדרה פיסארניק וריינר מריה רילקה, אנליזה הנשענת על התיאוריות של ק. ג. יונג ואריך נוימן. כבסיס למהלך הפרשני מציע המחבר סקירה נרחבת של התייחסותם אל הלא-מודע ואל היצירה האמנותית, לפיה במסגרת תהליך ההתפתחות הנפשית – לשם ריפוי, אינטגרציה או הרחבת התודעה – יש ביכולתה של היצירה בכלל ושל השירה בפרט להביא לידי ביטוי גם שכבות נפשיות החורגות מגבולות ההתנסות והידע האישי. בפרק הדיון מושוות תפיסות אלו אל התייחסויות פסיכואנליטיות אחרות אל השירה, תוך עמידה על המשותף והמבחין.
הדְבוֹרים של הבלתי נראה מציע מהלך הרמנויטי דו-כיווני: התיאוריה מציעה פרשנות ייחודית לשירה, ואילו השירה מעמיקה את המשגתם התיאורטית של תהליכים הנשענים על המגע בין המודע ללא-מודע, ובהם "הפונקציה הטרנסצנדנטית" וה"צנטרוברסיה". הספר מבסס את הטענה שלפיה מאפייניה הייחודיים של שפת השירה הופכים אותה לגשר בין "תודעת האגו" לשכבות הקולקטיביות בלא-מודע, טענה המובילה לדיון בטרנסצנדנטיות של מעשה הכתיבה. "אנו הדבורים של הבלתי-נראה. אנו מלקטים את הדבש של הנראה ברוב להיטות, כדי לצבור אותו בחלת-הזהב הגדולה של 'הבלתי-נראה'", כך כתב ר. מ. רילקה על המשוררות והמשוררים. ספר זה מבקש לרדת לעומקה של תנועה זו ושל התנועה המשלימה לה, בהתייחסו אל השירה כאל גשר שבסיסו האחד מונח על קרקע המודעות, והוא פרוש אל עבר הלא-מודע, על מרחביו הסמויים מן העין.