היער שבדינו הוא ספר שיריה השמיני של טל ניצן. ניצן מנסחת את האסתטיקה שלו בדיוק מכאיב: "יָּפְיוֹ הַמְהַפְּנֵט שֶׁל הָאָסוֹן". שירתה האורפאית יוצרת היבריד יהלומי בין הגותי האפל והמחוספס לבין חמלת קטיפה. הגותי בא לידי ביטוי בארכיטקטורת מוות, אימה ולילה: "מֵעֵבֶר לְמֵי הַנָּהָר הַשְּׁחֹרִים/ הִבְהֲבוּ הַמִּגְדָּלִים/ חוֹדֵיהֶם טְבוּעִים בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה/ כְּאִלּוּ הִתְהַפְּכָה תְּהוֹם". לצידו, אריג עוטף ומנחם של שיחה אינטימית. ציר עיקרי ומקביל נוסף בשיריה הוא התנועה בין מלחמה לשקט. מרחב המלחמה בא לידי ביטוי בחטיבת השירים המטלטלת שעוסקת ב-7.10, בקורבנות המלחמה, בעיקר בילדים בישראל ובעזה.