כבר ביום השלישי למלחמה חברו יחד כתב העת לשירה "משיב הרוח" עם מפקדת קצין חינוך ראשי בצה"ל (מקח"ר), והרימו את הקריאה הגדולה של הנני, בהזמנה לכתוב את רוח הזמן הזה.

הקריאה הזו פגשה את חיילות וחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים בגבולות ומעבר להם, וכן כותבות וכותבי שירה מן העורף, בחלקם גם מהקהילות המפונות מדרום ומצפון. תוך ימים ספורים זרמו למערכת המשותפת של הנני מאות שירים.

קריאת ה"ההנני" ניסתה לעשות את הבלתי אפשרי: להעניק מילים לאילמות שאחזה בנו, הישראלים, להעביר איזו תמצית, הד, מן הנוראות ומן הגבורות, מן המלחמות ומאפשרויות הנחמות, ולמשוך את הקריאה העתיקה של "הנני!" שהתעוררה מחדש מעמקי העבריות אל העכשיו שלנו.

בספר הנני: שירים ממלחמת חרבות ברזל, הרואה אור בסימן שנה למלחמה, נאספו כ־100 שירים מתוך למעלה מאלף שנכתבו בידי אזרחים וחיילים במהלך השנה האחרונה, חלקם ראו אור בתשע אסופות "הנני" שהופצו בזמן הלחימה, בזמן אמת והלם, ועוררו בעצמן כתיבות חדשות. מרבית השירים הללו הם פרסומם הראשון של מחבריהם.