אלכסנדר קלוגה (נולד בהאלברשטאט, גרמניה, 1932) הוא אחד הקולות החשובים ביותר במאה ה-20 - ועד היום. רב-אמן בעל פנים רבות: סופר, יוצר קולנוע – ממנסחי מניפסט אוברהאוזן (1962), משפטן, איש הגות, יוצר עצמאי ונוקב בערוצי הטלוויזיה. מרקסיסט לא אורתודוכסי המאתגר את המרקסיזם ובה בעת ממשיך ללמוד ממנו בעידן זה של קפיטליזם פיננסי. להיסטוריה ולפוליטיקה תפקיד חשוב ביצירותיו במדיומים השונים, אך הן אינן הומניזציה סיפורית של קורבנות ומקרבנים אלא מנותחות פוליטית מזווית ראייה של מצבי מיקרו. הפוליטי אצל קלוגה הוא באסטרטגיה האסתטית ובאופני הייצור לא פחות מאשר באנליזה של הפוליטי. "הנקודה העיוורת של השטן" [2003] הוא ספר ראשון משלל כתביו הרואה אור בעברית. הזרה ברכטיאנית, רצף אסוציאציות, מונטאז' סיפורים פרום המנהיר עצמו קדימה ואחורה, ציטוטים ופסבדו-ציטוטים, בריקולאז' תוך-סיפורי של אירועים אמיתיים ומומצאים, שיחות כמו-תיעודיות, אנקדוטות ושימוש במבני שיח קיימים הבונים מציאויות בפועל, הם כמה מהכלים הצורניים בסיפוריו הקצרניים. הסיפורים חופרים בתוך קיום קולקטיבי וחושפים רגעי חיים יומיומיים-פרטיקולריים, ובלשון קלוגה: חושפים את הנקודה העיוורת של השטן שבה אנו חיים. החיפוש אחר אוריינטציה בתוך מציאות מחוררת שלא ניתנת לאיחוי - מציאות שעל פי קלוגה נכרכים בה בלא שליטה המקרי, האובייקטיבי והסובייקטיבי - משותף למחבר, לַמְספרים בסיפורים השונים, לַדמויות ולְקורא האמור לנתב דרכו גם בתוך שפה תמציתית. הספר מחולק לחמישה שערים, חמישה רצפי מונטאז' המתניידים בין אמפתיה, אירוניה, הומור, הומור שחור ותיאורים חסרי רחם. הסיפורים משייטים בחופשיות בין המיקרו למקרו ובין הרחוק לקרוב. התנועה התזזיתית בין מראות-התרחשויות – מצ'רנוביל עד עידן הקרח, מכוכב נייטרונים דרך הגלקסיה שלנו ועד חורבן קרתגו בידי רומא, מִסוֹכן ק-ג-ב המפתה את כריסטינה אונאסיס עד טריסטן ואיזולדה, מקריסת התאומים עד ברק הפנינים, מאהובתו של אדורנו עד אינטליגנציית התמנון באוקיינוס השקט, ועוד ועוד - משבשת כל אפשרות למבט מקיף וסמכותי, היסטורי או אחר, אך חושפת את הנהירות השברירית עד אימה שמקוששים המאמצים העקשניים של בני אנוש לשלוט במציאות נוכח אסונות.