מסעות צילום
הגדה המערבית
המניע הראשוני לפרויקט הקו הירוק של הצלמים דן חיימוביץ ומוסי ערמון היה לראות מה נותר מהקו שמסמן את ליבת
המחלוקת בין המצדדים בפתרון טריטוריאלי עם הפלסטינים לפי קווי 1967 לבין אלה המתנגדים לו, ולתאר את תמונת
המצב העכשווי, 55 שנים אחרי המלחמה ששינתה את המצב הגיאופוליטי באזור.
״בחרנו לנסוע לכל אורכו של הקו הירוק ולתעד שרידים מן הגבול הישן, אבני גבול, שרידי גדרות, דרך הפטרולים, גדר
ההפרדה וכן שינויים סביבתיים בעלי אופי אזרחי, שינויים אורבניים, ייעור, מסחר וחקלאות. הפרויקט המשותף מכיל את
נקודות המבט הנבדלות שלנו, וצירופן יחד מרחיב את המבט על רצועת הארץ הזאת מספרים חיימוביץ וערמון. עם
התקדמות הפרויקט התחלנו לתעד גם אנשים שפגשנו בשטח. הכוונה היתה לבחון באמצעות הצילום את השינוי התודעתי
שהתחולל ביחס לקו הירוק ואת העמדות הנגזרות ממנו״.
מן המפורסמות הוא שהמערכה המדינית והאידיאולוגית על מושג הקו הירוק ניטשת כבר שנים רבות בשיח הישראלי, אלא
שדרכו של הצילום היא להפגיש אותנו עם דברים גלויים, שנעלמים מן העין ומן התודעה. זהו המסע אליו יצאו שני
האמנים ופרקטיקת הצילום שלהם שדומה לחפירה סיזיפית ומתמשכת, ובדרכה חושפת שכבות נוספות.
   
תצלומיהם של חיימוביץ וערמון פותחים לפנינו נוף אורגני, תוואי עמוס במסמנים שונים המעידים על פעילות אנושית,
שרידים למיניהם, אנדרטאות בשולי הדרך, ועקבות שהותיר הזמן בדרכים הסלולות ובדרכי העפר. חלק ייחודי בעבודתם
מוקדש לבני־אדם: אנשים מכאן ומשם שגרים בסמוך לקו, חיילות וחיילים המשרתים לאורכו, מבקרים אלמונים, לצד
בתים, מבנים תעשייתיים וסביבות עבודה. כל אלה נתונים בתהליך סמוי של שינוי שמבטם של הצלמים מלווה
אותו. המיפוי החזותי שהצילום מזוהה איתו לא נועד ליצור גוף שלם ואחדותי, אלא לפרק ולהרכיב מחדש את החוויה,
הזיכרון והמידע שעולים מרצף המפגשים, מתוך מקטעים, מתוך פרטים ומראי מקום, כמו נוף בלי גבולות. 
בצילומיו של מוסי ערמון עולה דילמת המקום דרך העיסוק במנעד המונוכרומטי של טונים אפורים ובשחור לבן. במקומות
האלה חשים תמיד את אי הנחת, את הצורך להסביר, להצטדק, או גם להציג אידאולוגיה כמו החלטית, כאילו מובנת ברגע.
ערמון לוקח אותנו בפעם המי־יודע־כמה למחוזות האי־הנחת האלה, כדי להשתהות בהם, לעצור ולהביט. 
יחסו הישיר והקרוב של דן חיימוביץ מביא את האנשים שהוא פוגש להשיב מבטם אליו דרך המצלמה. הוא מבקש לזמן את
ההווה ואת הכאן ועכשיו באמצעות הצבעים החמים שקוראים גם לנו להתקרב, לפגוש את המקום ולהביט ביופיו המוזר
של המוכר.