ישבתי בחרטום ובהיתי באופק המזרחי מחליף צבעים, זמן לכוננות עם שחר. למעט נוגה, השמיים היו נקיים מכוכבים. אדוות פכפכו על דופנות הסירה. המפרש התנופף קלות. העולם היה סטטי. כאילו שום דבר בו לא משתנה, רק השמיים, שמתבהרים. סביבנו לא נראו אף יבשה, כלי שיט או ענן. העולם קפא. הכול היה שלו ורגוע.
אבל אני ידעתי שלפני הזריחה תמיד קורה משהו.
 
חייל משתחרר מהצבא. הוא היה פראמדיק בתקופת ״עופרת יצוקה״ ואפילו קיבל צל״ש, הוא פוגש בחורה ומתאהב בה – אבל בחיים השגרתיים, השקטים, בירושלים של אחרי המלחמה הוא לא מצליח להירגע. משהו סוער בתוכו. לפעמים הוא מצליח להחזיק בפנים ולא להתפרץ, לפעמים הוא יוצא לרוץ במשך שעות, ולפעמים זה חזק ממנו. 
 
הוא מחליט לעזוב הכול ונוסע לניו זילנד להגשים חלום, משם הוא מרחיק עוד יותר על גבי סירת מפרש, משתכן באיים מהנידחים על פני כדור הארץ, נולד מחדש בזהויות שונות – אבל לא מצליח להשתחרר מאירוע ספציפי שקרה שם בעזה, ולא את כל פרטיו הוא זוכר.
 
הקצה הוא אודיסיאה מודרנית של גבר צעיר שצריך להגיע לקצה העולם רק בשביל להבין שאי אפשר לשכוח את מה שלא רוצים לזכור. ספר על הדחקה, זיכרון וזהות, על אשמה ועל ההכרח הישראלי לחיות לצד ובתוך המוות – ועם זאת להמשיך לחיות. להמשיך להרגיש. 
 
רביד כהן הוא חוקר בתחום הבינה המלאכותית, חובב ספורט וטיולים בעולם. הקצה הוא הרומן הראשון שלו.