באמצע המאה הקודמת עמד הסופר הבריטי קלייב סטייפלס לואיס (1963-1898) במרום תהילתו: שמו נודע ברבים לא רק כמחברה של סדרת ספרי הפנזטיה דברי ימי נרניה, אלא גם כפולמוסן רהוט ונמרץ בזכות האמונה הדתית.

יצירותיו של לואיס ודרשותיו דיברו לליבם של מיליונים, הציתו את דמיונם והעניקו להם משענת מוסרית ורוחנית בשעותיה האפלות של האנושות. ואולם, בשנת 1960, אפפה החשיכה את לואיס עצמו: אחרי ארבע שנים של זוגיות מאושרת, מתה רעייתו האהובה, ג'וי, ממחלת הסרטן. לואיס, שלא ידע את נפשו מרוב צער, נאחז בכתיבה כבקרש הצלה, ולאורך השבועות הקודרים בחייו העלה את כל המחשבות שהתרוצצו בראשו על הנייר. שנה מאוחר יותר החליט לואיס להוציא לאור את רשומותיו תחת הכותרת התבוננות ביגון, אך בחר להסתיר את זהותו מאחורי שם עט, ולא בכדי. אין ספק שזהו הטקסט האישי והחשוף ביותר שיצא מתחת ידו של הסופר המפורסם. לפנינו יומן מסע פסיכולוגי המתעד בגילוי לב מוחלט, אכזרי לפרקים, את צלילתו של הכותב לתהומות הייאוש, את געגועיו המייסרים לאהובתו המתה ואת הסדקים שנפערו באמונתו - כמו גם את מאמציו להיחלץ מעמק הבכא של האבל ואת טיפוסו המפרך חזרה אל האור.
 
התבוננות ביגון נכתב כדי לתת מזור לנפש פצועה אחת ופורסם כדי לעודד את רוחו של כל מי שחווה מכאובים דומים. הוא רואה כאן לראשונה אור בעברית, בתרגומה הקולח של שירלי אגוזי, בתקווה שהקוראים בישראל יגלו בו עניין, ישאבו ממנו השראה ואולי אפילו ימצאו בו מקור לנחמה בצוק העיתים.