"המנהיגים והמתנגדים לחאג' אמין אל־חוסייני ולעקרונותיו ההרסניים, מהווים... יותר ממחצית האוכלוסייה בפלסטין.
היפלא הדבר בעיניך אם אומר, כי שבילי הכפרים ורחובות הערים רצופים בקרבנות האימה החוסיינית... שהסתלקו לעולם האמת והם קובלים עתה לפני אללה על צביעותם של עושקיהם?"

את הדברים הללו כותב פח'רי אל־נשאשיבי, אחיינו ויד ימינו של ראע'ב אל־נשאשיבי, שנוא נפשו ויריבו של המופתי הגדול חאג' אמין אל־חוסייני.

חאג' אמין אל־חוסייני הוא המנהיג הפלסטיני החשוב ביותר בשנים הקריטיות ביותר למאבק בין שתי התנועות הלאומיות, הפלסטינית והיהודית, שנות המנדט הבריטי בארץ ישראל.

הפיכת העניין הפלסטיני לעניין ערבי בין־לאומי והיעדר כל סבלנות או אפשרות לדו־קיום, הבנה או שותפות גורל בין הפלסטינים ליהודים, הם מורשתו הקיימת אצל רבים, לצערנו כי רב, עד היום הזה.

אולם בעוד השפעתו של המופתי הגדול עד בריחתו מהארץ באוקטובר 1937, אינה ניתנת לערעור, עולות שאלות בדבר השנים שאחרי, בין 1939 ל־1949.

בשיאו של המרד הערבי הגדול, בקיץ 1938, למופתי אין עוד שליטה על הנעשה בארץ. כך גם בתקופה העיראקית, מ־1939 ועד סוף 1941, וכך בהמשך מלחמת העולם השנייה, כשבוחר חאג׳ אמין להציג את עצמו כנציגם של המוסלמים והערבים בעולם כולו. אחרי מלחמת העולם השנייה מעמדו של מי שהימר על ניצחונה של גרמניה מחוסל לחלוטין בקרב מלכי ומנהיגי ארצות ערב, והוא נמצא אשם במצבו של העם הפלסטיני, ולא כפתרון אפשרי.

עד סוף ימיו נאלץ המנהיג הפלסטיני הגדול להתמודד עם האשמות מבית על היותו הגורם הראשי לפורענויות אשר באו אל ראשם של הפלסטינים.

גיל ססובר, יליד 1973, חי ביפו. סופר, מזכיר עמותת דייגי יפו ויו"ר איגוד הדייגים בישראל. זהו ספרו ה־11.