״פנחס עזרא מצייר, כשעיניו מאזינות פנימה; הוא מאזין, חווה, חולם; חולם קווים״, נכתב בדבר התערוכה. ״ההתרכזות הזאת בתנועה הנובעת מן הפנים לחוץ והרגע שבו מתחיל הקו להיוודע ולנוע כוקטור לעבר הנייר או החומר – הם המומנט האמנותי עבור עזרא. הקו של עזרא לעולם לא כלה ואין לו תחנה סופית. האמנות כאן היא מעשה של שילוח קווים, החורגים, לטעם יוצרם, מן המדיה האמנותית, ואף על פי כן נועו ינועו, כי בתנועה הבלתי-גמורה והבלתי-חדלה מונחת לדידו האמנות עצמה״