רבים יודעים שיפו נכנעה ב־48, אך מעטים יודעים, גם ערבים וגם יהודים, עד כמה הייתה יפו מפוארת בשיאה. 
 
כלת הים, ערוס אל בחר בא לספר איך צמחה יפו מעיר כמעט חסרת חשיבות בעת הכיבוש הטורקי לכלת הים, ערוס אל בחר, הפנינה של הים התיכון.
 
איך טומן אבו נבוט ב־1807 את זרעי צמיחתה, ואיך באים אחריו מוחמד עלי המצרי ובנו אברהים פאשה, ועימם עשרות אלפי מצרים, ומשנים לעד את פניה של האוכלוסייה הערבית בארץ בכלל וביפו בפרט. 
 
ועל הפרדסנות הערבית, שמפרסמת את יפו בעולם כולו. ועל ההשפעה האדירה של הבריטים ושל העיר העברית השכנה – תל-אביב. 
 
ופתאום יפו היא עיר ענקית, מודרנית, עם קברטים ומערכות עיתונים, קונסוליות ובתי ספר זרים, ושכונות חדשות ושדרות רחבות. וסוכני אוניות ועבדל וואהב ואום כולתום. עם בתי קפה, ובתי ספר לשפות, ובתי מלון. עיר נאורה,  מתקדמת, חפצת חיים, שראשיה ונכבדיה מטפחים תרבות וספורט, השכלה, גנים ותחבורה. עיר שעתידה מזהיר, והיא מביטה עשרות שנים קדימה בתשוקה גדולה. 
 
והנמל, ליבה הפועם של העיר, שיותר מאלף אוניות עוגנות כל שנה מחוץ לשובר גליו, פורקות ברזל, עץ ומלט, ומעמיסות מאות אלפי תיבות תפוחי זהב – גאוותה של יפו.
 
עד שמגיע המרד הערבי הגדול ב־1936, והנמל מושבת ברגע אחד. ומכאן, שלב אחרי שלב, שנה אחרי שנה, האש דועכת, הבערה. עד שיפו כורעת תחת הנטל, וגולשת אל הרגע שבו מינה טנוס, פקיד המכס הראשי, מוסר את הנמל להגנה, שעות ספורות לפני שבן־גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל, ומסמל יותר מכל את התמוטטותה של העיר הפלסטינית הגדולה. 
 
גיל ססובר, יליד 1973, חי ביפו. סופר, מזכיר עמותת דייגי יפו ויו"ר איגוד הדייגים בישראל. זהו ספרו העשירי.