במרוצת השנים הציל טיפול דיאלקטי־התנהגותי חיים של אין־ספור אנשים שנלחמו בדיכאון ובמחשבות אובדניות, אבל לינהאן לא גילתה מעולם לאיש כי מקור ההשראה לעבודתה החלוצית היה המאבקים הנואשים שלה עצמה בצעירותה. רק כשנשאלה ישירות היא החליטה לבסוף לספר את סיפורה המעורר השראה.
 
בממואר זה לינהאן מתארת איך בהיותה בת 18 היא התחילה להידרדר במדרון חלקלק והשתנתה מנערה אהודה לבחורה אובדנית. לאחר כמה שנים אומללות במוסד פסיכיאטרי נשבעה לינהאן לעצמה שאם תצליח להיחלץ מן הגיהינום הרגשי שלה, היא תנסה למצוא דרך לעזור לאחרים לצאת מן הגיהינום שלהם ולבנות חיים שראוי לחיותם.
 
היא נרשמה ללימודים בבית ספר ערב ובקולג', חייתה בתנאים לא תנאים, ולעיתים קרובות צירפה פרוטה לפרוטה כדי לקנות אוכל. היא המשיכה ללמוד לתואר דוקטור בפסיכולוגיה והתמחתה בטיפול התנהגותי. בשנות השמונים של המאה העשרים היא הגיעה לפריצת דרך כאשר פיתחה את הטיפול הדיאלקטי־התנהגותי, גישה טיפולית שמשלבת בין קבלת העצמי ובין דרכים להשתנות. לינהאן רואה במיינדפוּלנס מרכיב מרכזי בשיטת הטיפול שלה, לצד טכניקות מקוריות ומפורטות לרכישה של כישורי חיים.
 
מרשה לינהאן נשארה לאורך הקריירה המדעית היוצאת מגדר הרגיל שלה אישה בעלת תודעה רוחנית עמוקה. סיפורה המרגש ורב־העוצמה הוא סיפור של אמונה ושל התמדה. בספר לבנות חיים שראוי לחיותם לינהאן מראה איך עקרונות הטיפול הדיאלקטי־התנהגותי באמת עובדים – ואיך, תוך כדי שימוש בטכניקות ובכישורי החיים שלה, אנשים יכולים לבנות חיים שראוי לחיותם.