המאובן של יעל בן-צבי מורד עשוי אברי גוף וחלקי נפש, שהתפרקו והתאבנו בעקבות פגיעה. בספרה היא מגוללת את סיפור ההתאבנות – התאבנותו של הגוף המחוּלל וקיפאונה של הנפש הפצועה.
 
זה ספר שצריך לקרוא מהתחלה ועד הסוף, לנוע בתוכו כמו בתוך מנהרה של חושך סמיך. הוא מזמין אותנו למסע שמתחיל בלב האדמה ונע מעלה, אל עבר אפשרות האור. בשפה ישירה ונוקבת ובפואטיקה שייחודה טמון דווקא בעדינותה, סוללת בן-צבי מורד נתיב בריחה.
 
זהו סיפורו של שורש עקשן, שגם אחרי שהתאבן, יש בכוחו להצמיח ניצן. זהו כתב עדות וכתב תביעה – עיקשת, חוזרת, צלולה – לזכור ולהיזכר, להשמיע ולהישמע. בכוח המילה למצוא את הדרך חזרה.
 
-ענת לוין.
 
"ספר שירים יפהפה וחריף. השירים הללו מאירים את מה שרק הספרות יכולה להאיר – את הדברים הלא מדוברים, את תחיית החיים הכמו דוממים, המאובנים. דווקא התבוננות מאובנת זו היא שמחיה מחדש את הדברים."
-יעל נאמן.
 
"זהו קובץ של שירה מתוחה, ערה ובוערת... במבט רגיש וחד לוכדת בן-צבי מורד את הדק והחמקמק ומגלה את הסוד שבפשט."
-סיון הר-שפי.