מוצא הדרכים, ספר השירה השביעי של דנה אמיר, נפתח במוות "גָּדוֹל כָּל כָּךְ" ונחתם "בַּמַּאֲמָץ לֹא לְהָפֵר אֶת נֵס הַחַיִּים". בתווך, על גבי הזמן ש"הוּא סוּג שֶׁל הִצְטַלְּקוּת", ספרה חוקר את שני מובניה של המילה מוצא: מוצא בבחינת מקור, ומוצא בבחינת נתיב מילוט.
 
בלשון פיוטית מדודה ומדויקת, מתוך חשיבה עדינה על קִרבה ואובדן, על הורות ויתמות, על שֶׁבֶר וסליחה, על סימביוזה ומטמורפוזה, אמיר מזמינה את הקוראים והקוראות למסע פנימה, אל מקורות חורבן הבית – האישי,  האוניברסלי – אך גם למסע החוצה, אל אינספור דרכי ההיחלצות ממנו, ובמילים אחרות, אל האהבה: "הַמִּסְתּוֹרִין הַכָּמוּס בֵּינֵינוּ, / קֵפֶל בִּלְתִּי נִתְפָּס בַּאֲרִיג הָרֹךְ הָאֵינְסוֹפִי, / אֵין רֵאשִׁית שֶׁאֵינָהּ נִתֶּנֶת מֵחָדָשׁ בִּזְכוּתוֹ".
 
דנה אמיר היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, פרופסור מן המניין וראש תוכנית הדוקטורט בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה. הוציאה לאור עד כה שישה ספרי שירה, ארבעה ממוארים, וחמישה ספרי עיון בעברית ובאנגלית. כלת פרס אדלר (1993), פרס בהט (2006), פרס היצירה לסופרים עבריים (2012) ופרס אקו"ם ע"ש נתן אלתרמן (2013). כתיבתה הפסיכואנליטית זיכתה אותה בחמישה פרסים בינלאומיים.