ב־1958 הביטה ג'יין ג'ייקובס מחלון דירתה ברחוב הדסון 555 בגריניץ' וילג' בניו יורק, וראתה שהעיר הנהדרת שבה בחרה לחיות הולכת ונעלמת. ג'ייקובס, עיתונאית ועורכת חסרת כל הכשרה פורמלית בתחום התכנון, החליטה לחבר כתב מחאה נגד מה שתפסה כהתנכלויות חוזרות ונשנות של הממסד התכנוני המקצועי למקום שבו היא מתגוררת. שלוש שנים מאוחר יותר, ב- 1961, ראה אור ספרה "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" - ביקורת נוקבת, שנונה ומנומקת על תכנון הערים המודרני, וחקירה מבריקה, נרחבת ומעמיקה של התופעה האנושית של חיי העיר. "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" זכה בתוך זמן קצר להכרה כספר החשוב והמשפיע ביותר שנכתב על תכנון הערים המודרני ועל העיר בת זמננו. הספר תורגם לשפות רבות, ובחצי המאה שחלפה מאז יציאתו חשיבותו והשפעתו רק הולכות וגדלות. לטענתה של ג'ייקובס, העיר היא הרקע החיוני לשמירה על ציוויליזציה אנושית מתחדשת. עיר אינה יכולה להיות מוצר מתוכנן עד היסוד, רציונלי וקל לניהול ולתפעול, אלא מערכת מורכבת של ניגודים משתלבים שיתרונה בעושר ההזדמנויות ובפוטנציאל האינסופי והמפתיע שטמונים בה. כדי להבין את מנגנוני הפעולה של העיר, צריך להתחיל להתבונן בה בתשומת לב, ללא דעות קדומות ועם כמות נדיבה של היגיון בריא – לא ממרומי משרדי תכנון ממוזגים ואטומים, אלא מגובה המדרכה.