מסע קריסטל, ספר שיריו הרביעי של יפתח בן אהרון, אוגד בתוכו שירים בודדים ומחזורי שירה שנכתבו בתקופות כתיבה, על פי רוב קצרות, המשתרעות על פני מרחב חיים של יותר מעשור. שירה היא בערה. לעיתים קצרה, ממוקדת, לעיתים לפיד של מרחקים ארוכים. לעיתים היא אש לוחשת, סמויה, מדברת בהיאלם. שירי הספר מחפשים, תוך שימוש בשפות פואטיות שונות, אחר רגעים של צלילות חווייתית, של דיבור ההופך לקשב: אַתָּה מַתְחִיל בָּאֶבֶן. אַתָּה פּוֹסֵעַ לְאֹרֶךְ הַחוֹף. אַתָּה חוֹצֶה יַבָּשָׁה וְיָם בִּפְסִיעוֹתֶיךָ. הָאֶבֶן הוֹלֶכֶת אַחֲרֶיךָ. הָאֶבֶן חוֹצָה דֶּרֶךְ לִבְּךָ אֶל כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת. הָאֶבֶן מַתְחִילָה בְּךָ.