בערב שבת אחד, בחצר בניין רגיל למדי במדינת ישראל הצעירה, מתחילה לפתע לבעור אש. האירוע המסתורי, המערער את שגרת השבת, מעורר את חשדות הדיירים ומציף מתחים קיימים בין השכנים השונים – משפחת וסטרייך הנהנתנית, ברסטוביצקי הסגפן ואחייניתו המוכשרת שיינא, משפחת בן מויאל החדשה בבניין, שושני החכם הפרסי, משפחת שאלתיאל מסלוניקי שאיבדה קרובים בשואה, יוכבד פריימן היפה ובנה היפה לא פחות, וגברת גטניו המכשפה הרוקחת. איש־איש וסיפורו, איש־איש וחלומותיו ומניעיו. האש, שאיננה נחלשת ואיננה כבה, שולחת גלים של שינוי בחיי דיירי הבניין ובסביבתם המיידית והרחוקה. כפי שניצתה לפתע האש, וסודה בלתי מפוענח, כך נאלצים הדיירים ללמוד על עצמם ועל שכניהם עוד ועוד.
 
בדומה לאש הקושרת את אנשי הבניין, כך גם השפה העברית על גווניה ורבדיה מדביקה אותם יחדיו. בעלילה מרעננת וכמו-אגדית, מתאר רון הלד את ההתנגשות של הדיירים במיסטיקה ובהופעותיה בצבעוניות סוחפת. כל זאת בשפה מוזיקלית ועשירה, בעברית שמחוברת חיבור טבעי למקורות.
 
האש הבוערת בלב הסיפור ובלב הבניין מתגלה ככוח מכונן ששולח את הדיירים לפעולה, אך גם מעמת אותם עם אירועים בלתי נשלטים. הרמז הגלוי לשנת שמיטה -  סיפורן של שבע שנים -  מעמיד את המעשה והעבודה למול הקודש והמסתורין. בין עשייה למען הנשגב לכאורה ובין תאוות הבצע שמתגלה בכל אחד מהם נמתח קו דק.
 
מקץ שבע שנים הוא ספרו הראשון של רון הלד, יליד 1988, קול חדש ויוצא דופן בעולם הספרות. הרומן זכה בפרס לספר ביכורים על שם גדעון תלפז לשנת 2024 עוד בטרם יציאתו לאור.