חיבורי קבלה רבים מהתקופה הזו וכן מתקופות אחרות שמים דגש על האותיות, משמעותן, תפקידן בבריאת העולם, העיצוב שלהן כמכיל סמלים וסודות, משחקי מלים המבוססים על אותיות, שילובים וצירופים. נהוג לומר שהאותיות הן הדי-אנ-איי של העולם וכל אשר בו.
 
לעומת זאת ר' יוסף ג'יקטילה מעמיד את כל היקום והקיום על הניקוד. בעזרת הניקוד מציג רי"ג' את התיאוריות, הן הפילוסופית והן הקבלית, זו בצד זו. והלוז – הניקוד משתלב במערך הספירות. הניקוד משקף אפוא את התיאוריות על היקום.
אמנם ג'יקטילה מכניס לתמונת העולם שלו, המבוססת על הניקוד, גם את האותיות, אולם הוא הופך אותן לחלק ממערך הניקוד. ולא רק על ארבע אותיות הניקוד, אימות הקריאה אהו"י, הוא מדבר. ג'יקטילה מדבר על עוד קבוצת אותיות גדולה המשמשת כמדריכת קריאה, וזאת בעקבות המדקדקים העבריים בראשית ימי הביניים.
 
התייחסות זאת לאותיות בקבלה היא ייחודית לג'יקטילה, ומאוד מעניין לראות איך הוא בונה את השיטה ויוצר זאת תוך קישור קבוצות האותיות לנושא ה"חם" ביותר בקבלה – המרכבה. הוא מחלק את האותיות לקבוצות על פי מושגים מחזון המרכבה הנשגב של יחזקאל, ובכך הוא מכניס את הניקוד ואת השפה העברית לליבה של המרכבה.
 
טקסט זה שעוסק בדברים כל כך גבוהים ואזוטריים – הנגשתי אותו לציבור הרחב, לציבור משכיל. קל לקרא אותו הודות לניקוד ולעיצוב המרהיב והודות לביאורים הנלווים.
 
מצד אחר הוא עומד בקריטריונים אקדמיים, אך עם זאת בלי להעיק על הקורא שאינו מורגל בעיון בספרים אקדמיים.