כשהרפורמה להגברת התחרות בתחום הסלולר יושמה בשנת 2011, משרד התקשורת העלה את הקמפיין: "החופש לבחור, החופש לעבור". החיבור בין חופש בחירה צרכני לשוק מוצרים תחרותי מוכר לנו מאוד בישראל. הוא גם אחת ההבטחות הבולטות של חברת השוק שלנו. בשונה מהבטחות בין אדם לאדם, ההבטחות של חברת השוק הן ציבוריות, הן מציבות מעין כללי משחק ביחס לדרך שבה החברה והכלכלה פועלות, או אמורות לפעול. ההבטחות אומרות לנו שאם אנחנו והמערכות הכלכליות-חברתיות שסביבנו נפעל בהתאם לכללי המשחק האלה, נקבל חיים טובים, נינוחים, נעימים – אולי אפילו רווחיים – בתוך חברה יציבה, משגשגת וצומחת.
 
לצד ההבטחה של חופש בחירה צרכני ותחרות, ספרו של אמית אביגור-אשל, עובר ושווא, בוחן שתי הבטחות נוספות: הבטחה שמחברת בין השכלה גבוהה לשוק עבודה תחרותי, והבטחה שמחברת בין מומחיות כלכלית לקביעת מדיניות. הספר בוחן את שלוש ההבטחות בתנאים שלהן עצמן, בהגיון שלהן. הוא מסתמך על אינטלקטואלים בעלי שם עולמי – כלכלנים בהכשרתם – שמזוהים איתן. הוא גם עוקב אחר התנועה של כל הבטחה במציאות הישראלית ומחוץ לה, בעיקר מאז תחילת המאה ה-21. הוא מתייחס, בין השאר, לשאלות האלה: מה קרה לחופש הבחירה הצרכני עם הופעת החינוך הפיננסי? מה עושה שוק עבודה תחרותי ליחסים בין עובד למעסיקה שלו? מה זה "הכוונה לגבי העתיד", ואיך זה קשור לכך שכלכלנים-מומחים הוצבו בעמדות משמעותיות בקביעה של מדיניות כלכלית-חברתית?
 
ד"ר אמית אביגור-אשל מלמד במחלקה למנהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר; חוקר את הפוליטיקה של הכלכלה תוך התמקדות בלגיטימציה למדיניות כלכלית-חברתית.